<h1>ראבי"ה סימן ת"נ</h1>
<h2>דף ח.</h2>
ירושלמי [פרק קמא] [ה"א] רבי יוסה בעי חצירות שבירושלים שאוכלין שם חלות תודה ורקיקי נזיר מהו שיהו צריכין בדיקה בלא כך אינן בדוקות מן הנותר, פירוש שנאמר [שמות כ"ט] ושרפת את הנותר, [יי]בה בהדה דתני רבי זכריה חתניה דרבי לוי נידה חופפת וסורקת כהנת אינה חופפת וסורקת [נידה] כהנת חופפת וסורקת שלא לחלוק בין נדה לנדה וכה שלא לחלוק בין ביעור לביעור. פירוש כהנת טובלת לתרומה בכל יום משום מעלה, ולכן אינה צריכה לחוף, [אבל] כשכהנת נדה חופפת שלא לחלוק בין נדה לנדה. ומגומגם הפירוש בעי[ני], שכשהיא נדה מדוע תטבול עד מלאת ספירת שבעה נקיים, הלא אינה אוכלת בתרומה עד שתספור. ואם מיירי בנדה דאורייתא, גם עליה יש לשאול כן. [ובפרק כל שעה] בירושלמי בסופו איתא נמי אהא דבעי כהנים מהו שילושו בפסח בפושרין, פירוש משום דרגילי בכך במקדש, ומסיק נמי שאסור, שלא לחלוק בין מצה למצה. ודכוותה אמרינן לקמן [ל"ז ע"א] יאמרו כל הסרוקין אסורין וסרוקי בייתוס מותרין. וזקיני הביא מן הירושלמי הזה ראיה שאף על פי שטאטאו את הכל קודם ארבעה עשר, שלא לחלוק בין ביעור לביעור, צריך לחזור שנית ולבדוק.
